הפמיניסטית הערבייה ממצרים – להכיר שפה ותרבות ערבית

כל מי שלומדת ערבית מדוברת, או לומדת על תרבות ערבית, יודעת – החברה הערבית היא חברה שמרנית ומסורתית ומושגים כמו פמיניזם ומעמד האישה אינם שכיחים בה.
לכבוד יום האישה הבינלאומי (ב-8 במרץ) ויום האם בעולם הערבי (ב-21 במרץ), נספר על אישה חזקה ומיוחדת ממצרים – ד”ר נואל אלסעדאוי – نوال السعداوي.

צפו בסרטון בו מאי ערו ואלה ולסטרה משפה1 מדברות בערבית על אחת הפמיניסטיות הגדולות של מצרים והעולם הערבי.

בקורס הערבית השלם של שפה1 יש מספר יחידות לימוד ערבית על מעמד האישה: יחידה על אישה המתמודדת בין הקריירה לתפקידים המסורתיים בבית וגם יחידות לימוד שמספרות על נשים פורצות דרך ואיך החברה מסביבן קיבלה אותן. דרך הסיפורים המיוחדים האלו, לומדים ערבית, חווים את התרבות ומקבלים ביטחון לדבר ערבית שוטפת. נסו שיעור ערבית ראשון בחינם >>

האמא של הפמיניסטיות בעולם הערבי

נואל אלסעדאוי הייתה רופאה וסופרת. היא עבדה בבית חולים ובמקביל כתבה מעל 40 ספרים, שתורגמו לשפות רבות ברחבי העולם. 

אלסעדאוי נחשבת לאישה שנויה במחלוקת ונחשבת בחוגים רבים לאם הפמינסטיות בעולם הערבי. בראיונות איתה היא מספרת איך התודעה של הפמיניזם החלה לחלחל בראשה: כבר בגיל 6, כאשר החלה לכתוב את שמה או את שם אימה, היו אומרים לה למחוק את השם ולכתוב את שם אביה, סבה או פשוט את שם המשפחה שלה. מאוחר יותר בחיים החלה לשים לב לכך שמה שדורשים ממנה, שונה ממה שדורשים מהאחים שלה. בזמן שהאחים יכלו לשחק בחופשיות ולא היו להם תפקידים מוגדרים בבית, היא הייתה צריכה לנקות והוטלו עליה איסורים ומחויבויות שלא הוטלו על האחים. 

כבר מגיל צעיר עלו אצלה שאלות פמיניסטיות ובעיקר היא לא אהבה את היחס השונה בין בנים לבנות. אלסעדאוי הייתה מורדת ולמרות שגדלה בבית דתי מוסלמי, היא החליטה לכתוב מכתב לאללה על מה שמפריע לה. במכתבה היא כותבת: “אלוהים, אתה אמור להיות צודק, אז איפה הצדק? למה היחס אלי שונה מהיחס לאחי?” 

90 שנה של היסטוריה מצרית

מבין הספרים שכתבה אלסעדאוי, בולטת הטרילוגיה שכתבה על חייה: הדפים שלי, החיים שלי. בטרילוגיה היא כותבת על ילדותה, המקום שגדלה בו ועל הלימודים שלה. גם על התקופה שבה הייתה פעילה חברתית היא כותבת, על נישואיה, על חבריה הסופרים וגם על פעילותה הפוליטית.

לאורך 90 שנות חייה היא ליוותה את ההיסטוריה של מצריים וכתבה עליה. הספר האחרון שלה נכתב על מהפכת “האביב הערבי” במצריים ונפילתו של מובארק. 

לכתוב ספר על נייר טואלט

בשלב מסויים חייה היו בסכנה. נואל כתבה על האישה, על המין, על הדת ועל הפוליטיקה, נושאים בעלי איסורים ורגישויות בחברה המוסלמית. בעקבות כתיבתה, היא קיבלה איומים על חייה שהביאו אותה להגר ולחיות מחוץ למצרים.

כאשר חזרה למצריים היא נאסרה ונכלאה, אך לא הפסיקה לכתוב. בכלא היא המשיכה לכתוב בעזרת עיפרון איפור על דפי נייר טואלט שהיו ברשותה. הספר שלה: האישה והמין, נאסר לפרסום והפצה על ידי הממשלה המצרית.

מסוכנת ומפלצתית

“את אישה מסוכנת ומפלצתית”, כך אמרו לאלסעדאוי בשעה שפסלו את ספריה מפרסום. בתגובה היא ענתה להם: “אני רק מספרת את המציאות והמציאות היא מסוכנת ומפלצתית”. 

העולם הערבי נחצה ל-2 ביחסו אל ד”ר נואל אלסעדאוי, בעיקר בין הגישה הדתית-מסורתית, שאלסעדאוי נאבקה בה בספריה, לבין אנשים בגישה ליברלית יותר ומקבלת, שראו בה כמשכילה וחוקרת שקידמה את מעמד הנשים. כאשר נפטרה בגיל 90, מחצית מהאנשים אמרו זיכרונה לברכה, אך רבים אחרים קיללו אותה וקראו לה כופרת.

דבר אחד טוב יצא משיח זה – אין אחד או אחת שלא שמעו על ד”ר נואל אלסעדאוי.