המלך והגן: סיפור עם בערבית מדוברת על אובדן והתגברות

היום אנחנו רוצים לשתף אתכם בסיפור יפה ומעורר השראה שמגיע היישר מעולם האגדות, אך טומן בתוכו חוכמה ורבדים שניתן למצוא גם במציאות. זהו סיפור עם בערבית מדוברת על מלך, אובדן ואהבה נצחית, ועל הדרך שבה אפשר למצוא נחמה במקומות הכי לא צפויים. 

אם אתם רוצים להעמיק את הידע שלכם בערבית המדוברת ולהבין את עולמה התרבותי, הצטרפו לקורס השלם שלנו ותתחילו לדבר ערבית בצורה טבעית וזורמת – לקורס ערבית מדוברת >>

סיפור עם בערבית מדוברת – לומדים שפה ומגלים תרבות

תוכלו לצפות בוידאו שבו הקראת הסיפור ולהיעזר בתעתיק ובתרגום שמופיעים בהמשך:

 

אִלְמַלִכּ וִ(א)לְבֻּסְתַאן  – המלך והגן

מזמינים אתכם לקרוא סיפור עם בערבית מדוברת – תוכלו לקרוא בתעתיק לערבית ובתרגום לעברית, ואף להאזין בסרטון למעלה. אהבת את הסיפור? מזמינים אותך לכתוב לנו בתגובות מה אהבת במיוחד!

פִי מַמְלַכַּה כְּבִּירֵה וּחִלְוֵה עַאשוּ בְּסַאעַדַה מַלִכּ וּמַלִכַּה. 

וּ(א)לְמַלִכּ כַּאן יִחִבּ (א)לְמַלִכַּה לַאַנַהַא חַכִּימֵה וּמִתְנַוְרֵה וּאֻם אַוְלַאדוֹ וּחִלְוֵה זַי (א)לְקַמַר. 

בַּס פִי יוֹם מִן (א)לְאַיַאם מִרְדַֿת (א)לְמַלִכַּה וּמַאתַת. 

וִ(א)לְמַלִכּ בַּכַּא עַלֵיהַא אַיַאם טַוִילֵה. 

וּקַרַר (א)לְמַלִכּ אִנוֹ עַשַאן מַא יִנְסַאהַא, יִבְּנִי קַבִּרְהַא 

פִי קַלְבּ  בֻּסְתַאנוֹ, וּכֻּלّ יוֹם לַמַא יִטַלַע מִן (אל)שֻבַּאכּ 

יִשוּף קַבִּרְהַא וּיִפַכֵּר פִי חַבִּיבַּת קַלְבּוֹ וּאַבַּדַן מַא יִנְסַאהַא. 

בממלכה גדולה ומפוארת חיו באושר רב מלך ומלכה. המלך אהב את המלכה מפני שהייתה חכמה ונאורה, ואם ילדיו ויפה כמו הירח. אך יום אחד, המלכה חלתה ומתה. המלך, בכה ימים רבים על אובדנה. הוא החליט שבשביל לא לשכוח אותה, הוא יבנה את קברה במרכז גנו, וכל יום, כשהוא מביט מהחלון, הוא יראה את הקבר ויחשוב על אהובת ליבו, ולא ישכח אותה לעולם.

 

נַאדַא (א)לְמַלִכּ עַלַא עֻמַאלוֹ וּאַמַרְהֹם יִבְּנוּ קַבְּר מִן רֻחַ’אם אַבְּיַדֿ פִי קַלְבּ בֻּסְתַאנוֹ. וּהֵיכּ סַֿאר.

וּבַּעֵד סַנֵה אִטַלַע (א)לְמַלִכּ מִן שֻבַּאכּ קַסְֿרוֹ וּשַאף קַבְּר (א)לְמַלִכַּה פִי קַלְבּ (א)לְבֻּסְתַאן וּאנְבַּסַט מִן גַ’מַאלוֹ, 

בַּס (א)לְמַלִכּ שַעַר אִנוֹ נַאקֵסֿ אִשִי. שוּ נַאקֵסֿ? סַאַל נַפְסוֹ.    

וּפִהֵם (א)לְמַלִכּ אִנוֹ (א)לְקַבֵּר בִּיכּוּן אַחְלַא אִדַ’א בִּיזְרַעוּ חַוַאלֵי זְהוּר מִן כֻּל (א)לְאַלְוַאן.

נַאדַא (א)לְמַלִכּ עַלַא עֻמַّאלוֹ וּאַמַרְהֹם יִזְרַעוּ זְהוּר מִן כֻּל (א)לְאַלְוַאן חַוַאלֵי (א)לְקַבְּר. וּהֵיכּ סַֿאר.

 

המלך קרא לעובדיו והורה להם לבנות קבר משיש לבן בלב הגן. וכך היה. אחרי שנה הביט המלך מהחלון של ארמונו וראה את הקבר בלב הגן, והיה מרוצה מיופיו. אך המלך הרגיש שמשהו חסר. “מה חסר?” שאל את עצמו. אז הבין שהקבר יהיה יפה יותר אם ישתלו סביבו פרחים מכל הצבעים. המלך קרא לעובדיו והורה להם לשתול פרחים מכל הצבעים סביב הקבר. וכך היה.

 

וּבַּעְד סַנְתֵין אִטַלַע (א)לְמַלִכּ מִן שֻבַּאכּ קַסְֿרוֹ וּשַאף (א)לְקַבְּר ו(אל)זֻהוּר וּתְדַ’כַּר חַבִּיבַּת קַלְבּוֹ וּאנְבַּסַט. 

בַּס (א)לְמַלִכּ שַעַר אִנוֹ נַאקֵסֿ אִשִי? “שוּ נַאקֵסֿ”, סַאַל נַפְסוֹ. 

וּפִהֵם (א)לְמַלִכּ אִנוֹ (א)לְבֻּסְתַאן בִּיכּוּן אַחְלַא אִדַ’א בִּיזְרַעוּ חַוַאלֵי (אל)זֻّהוּר אַשְגַ’אר פַוַאכִּהְ.

נַאדַא (א)לְמַלִכּ עַלַא עֻמַאלוֹ וּאַמַרְהֹם יזְרַעוּ אַשְגַ’אר פַוַאכִּהְ מִן כֻּל (א)לְאַנְוַאע. וּהֵיכּ סַֿאר.

 

ושנתיים מאוחר יותר, המלך הביט מהחלון וראה את הקבר ואת הפרחים, נזכר באהובת ליבו ושמח. אך המלך שוב הרגיש שמשהו חסר. “מה חסר?” שאל את עצמו. אז הבין שהגן יהיה יפה יותר אם ישתלו סביב הפרחים עצי פרי. המלך קרא לעובדיו והורה להם לשתול עצי פרי מכל הסוגים. וכך היה.

 

וּבַּעְד חַ’מְס סְנִין לַמַא נִזֵל (א)לְמַלִכּ יִתְגַ’וַל פִי בֻּסְתַאנוֹ, אִנְבַּסַט מִן (א)לְקַבֵּר אִלִّי פִי קַלְבּ (א)לְבֻּסְתַאן וּמִן (אל)זֻהוּר 

וּמִן אַשְגַ’אר (א)לְמוֹז וִ(א)לְמַנְגַא וִ(אל)תֻפַאח וִ(א)לְאִנְגַ’אסֿ וִ(א)לְח’וֹח’ וּרֵ’ירְהַא. 

בַּס (א)לְמַלִכּ שַעַר אִנוֹ אִשִי נַאקֵסֿ. “שוּ נַאקֵסֿ”, סַאַל נַפְסוֹ. 

וּפִהֵם (א)לְמַלִכּ אִנוֹ (א)לְאִשִי (אל)נַאקֵסֿ הֻוֵ קַנַוַאת מַיֵה. 

נַאדַא (א)לְמַלִכּ עַלַא עֻמַאלוֹ וּאַמַרְהֹם יִבְּנוּ קַנַוַאת מַיֵה מִן (א)לְגִ’הַאת (א)לְאַרְבַּעַה. וּהֵיכּ סַֿאר.

 

חמש שנים מאוחר יותר, כשהמלך ירד לסייר בגן שלו, הוא שמח לראות את הקבר בלב הגן, את הפרחים ואת עצי הבננה, המנגו, התפוחים, האגסים, האפרסקים ועוד. אך שוב, המלך הרגיש שמשהו חסר. “מה חסר?” שאל את עצמו. אז הבין שהדבר החסר הוא תעלות מים. המלך קרא לעובדיו והורה להם לבנות תעלות מים מכל ארבעת כיווני הגן. וכך היה.

 

וּבַּעְד עַשְר סְנִין אִטַלַע (א)לְמַלִכּ מִן שֻבַּאכּ קַסְֿרוֹ עַלַא (א)לְבֻּסְתַאן וּעַן-גַ’ד כַּאן חִלוּ כְּתִ’יר וִ(א)לְמַלִכּ אִנְבַּסַט כְּתִ’יר, 

בַּס שַעַר אִנוֹ אִשִי נַאקֵסֿ. 

שַעַר אִנוֹ בִּרְכַּת מַי זְרִ’ירֵה תְזִיד (א)לְבֻּסְתַאן גַ’מַאל. 

נַאדַא (א)לְמַלִכּ עַלַא עֻמַאלוֹ וּאַמַרְהֹם יִבְּנוּ בִּרְכַּת מַי זְרִ’ירֵה וּיִחֻטוּ פִיהַא נַבַּאתַאת מַיֵה וּסַמַכַּאת דַ’הַבִּיֵה 

וּרַמֵל אַבְּיַד. וּהֵיכּ סַֿאר. 

 

עשר שנים מאוחר יותר, המלך הביט מחלון ארמונו וראה שהגן באמת יפה מאוד, ושמח מאוד. אך שוב, הרגיש שמשהו חסר. הוא הרגיש שבריכת מים קטנה תוסיף יופי לגן. המלך קרא לעובדיו והורה להם לבנות בריכת מים קטנה עם צמחי מים ודגי זהב, וחול לבן. וכך היה.

 

בַּעְד חַ’מַסְתַעְשַר סַנֵה נִזֵל (א)לְמַלִכּ יִתְגַ’וַל פִי בֻּסְתַאנוֹ 

וּאנְבַּסַט מִן כֻּל אִשִי. בַּס (א)לְמַלִכּ שַעַר אִנוֹ נַאקֵסֿ אִשִי זְרִ’יר. נַאקֵסֿ נַאפוּרַה חִלְוֵה. 

נַאדַא (א)לְמַלִכּ עַלַא עֻמַאלוֹ וּאַמַרְהֹם יִבְּנוּ (אל)נַאפוּרַה. 

קַאלוֹ לוֹ עֻמַאלוֹ: “בַּס יַא גַ’לַאלַת (א)לְמַלִכּ, מַפִש פִי (א)לְבֻּסְתַאן מַחַלّ. מַא בְּנִעְרֵף וֵין רַח נִבְּנִי (אל)נַאפוּרַה”.

 

לאחר חמש עשרה שנה ירד המלך לגנו לסייר ונהנה מהכל, אבל הרגיש שנמהו חסר. חסרה מזרקה יפה. המלך קרא לעובדיו והורה להם לבנות מזרקה. אמרו לו עובדיו: הוד מלכותו, אין מספיק מקום בגן, אנחנו לא יודעים איפה לבנות מזרקה.

 

אִטַלַע (א)לְמַלִכּ עַלַא (א)לְיַמִין וּעַלַא (אל)שְמַאל וּקַאל: “פִיהְ פִי קַלְבּ (א)לְבֻּסְתַאן אִשִי קְבִּיח מִן רֻחַ’אם. 

קִימוּ הַאדַ’א (א)לְאִשִי וּאִבְּנוּ (אל)נַאפוּרַה מַחַלّוֹ”. וּהֵיכּ סַֿאר.

וּאַחִ’ירַן אִנְבַּסַט (א)לְמַלִכּ וּתְרַיַّח תַמַאמַן. 

 

הביט המלך ימינה ושמאלה ואמר: ״יש במרכז הגן משהו מכוער משיש, תסירו אותו ותבנו את המזרקה במקומו״ וכך היה. המלך סוף סוף נרגע והיה מרוצה לחלוטין.

 

מוסר השכל

הסיפור הזה, מעבר להיותו אגדה יפה, מדבר על הטבע האנושי של החיפוש המתמיד אחרי השלמות והנחמה. המלך, שניסה לשמר את זכר אהובתו בכל דרך אפשרית, מגלה לבסוף שהחיפוש אחר השלמות הפיזית לא יכול לרפא את הכאב הפנימי. רק לאחר שהצליח לוותר על הקבר ולהבין שהשלמות מגיעה מבפנים, הוא מוצא סוף סוף את השקט הנפשי.

 

המלך והגן בעולם האמיתי

הסיפור מזכיר במידה מסוימת את סיפור בניית הטאג’ מהאל בהודו, שנבנה על ידי הקיסר שאה ג’האן לזכר אשתו האהובה, מומתאז מהאל. בדומה לסיפור עם בערבית מדוברת, גם כאן ישנו גן מרהיב סביב הקבר, והמרדף אחר שלמות ואסתטיקה מוביל להוספת אלמנטים שונים לגינה. כמו בסיפור, גם במציאות, מבנים אלו מסמלים אהבה נצחית וניסיון לשמר את זכרם של אהובים.

הטאג’ מהאל עצמו מהווה דוגמה קלאסית לקבר מפואר שעומד במרכז גן מעוצב, ומכיל אלמנטים של שלמות אסתטית – עם השיש הלבן, המים והצמחייה, בדומה לשאיפות של המלך בסיפור שלנו.

 

רוצים להעמיק בשפה ובתרבות הערבית?

אם הסיפור עם בערבית מדוברת נגע בכם ואתם רוצים ללמוד יותר על השפה והתרבות הערבית, הצטרפו לקורסים שלנו ב”שפה1″. יחד נצלול לתוך עולמה העשיר של הערבית המדוברת ונלמד כיצד אפשר לבטא רגשות ומחשבות באופן טבעי ומעורר השראה. הירשמו עכשיו לשיעור ניסיון!