אני מכירה את סברין מסארווה, מורה וחברה מטייבה, כבר שנים רבות.
עבדנו יחד במסגרות שונות, למדנו זו את זו בכל פעם שנפגשנו.
כבר כמה שנים שמדהימה אותי העובדה שסברין איננה אישה דתייה בחייה אך בוחרת לצום את כל חודש הרמדאן.
בטח שזה קשה, ומאתגר, במיוחד שהיא אימא לארבעה ילדים, ועובדת במשרה מלאה כמורה בשני בתי ספר יהודים גם בחודש הרמדאן.
הפעם החלטתי לשאול אותה (אחרי שבירת הצום): למה בעצם את צמה והרי את לא דתיה? לֵיש בִּתְסוּמִי, וּאִנְתִ מִש מִתְדַיְנֶה?
סברין ענתה (בערבית), שהיא צמה כי הצום והחודש כולו מחזקים שני ערכים חשובים בחייה. (אִלשַהֶר בִּיעַזֶז קִיַם תְ’נֵין מֻהִמֶה)
בואו להכיר את התרבות הערבית וללמוד את השפה בקורס ערבית מדוברת>>
הערך הראשון הוא ערך המשפחה. (קִימֶת אלְעַאאִלֶה) בכל יום בחודש הרמדאן המשפחה בוחרת לערוך את האִפְטַאר (ארוחת שבירת הצום) יחד. פעם אצלה, ופעם אצל אחיה ופעם אצל אחותה. הישיבה יחד ושבירת הצום יחד מאפשרים להם להרגיש את הטעם המיוחד של האוכל שעליו טרחו יחד, וטעמו של האוכל מתמזג עם טעם הערך של המשפחה. אם לא צמים וסתם יושבים עם המשפחה לאכול, לא חשים באותה ההנאה. (מַא בִּתְחִסֶש פִי הַאי אלְמֻתְעַה)
הערך השני הוא ערך הסבלנות/התאפקות, (קִימֶת אלסַבֶּר) העמידה באתגר. החודש הזה של הצום מאפשר להתבונן פנימה על החיים ולראות כיצד אני מסוגלת לוותר על דברים, או להתאפק. הרי בחיי היום יום אנחנו רצים ולא נותנים את דעתנו כמה אנחנו מסוגלים להתאפק ולהיות חזקים. בחודש הזה מתגלה החוזק הפנימי וההתבוננות בעצמי.
ואני האזנתי בשקט, שאבתי ממנה את החוזק, האחדות, הנועם, השלווה שהקרינה בדיבורה.
וכסיימה לדבר הבנתי באחת את הברכה השגורה בחודש הזה: רמדאן כרים. הפירוש המילולי של הברכה הוא: רמדאן נדיב. ואני הבנתי את העומק של המילה נדיב. החודש המאפשר לך בנדיבות רבה לחדש את מה שחשוב בחייך.
תודה לך סברין על “שיעור” קטן ומקסים.
אני מצרפת לכם את תשובתה בערבית, מבקשת שתאזינו (זה רק דקה וחצי), תוכלו לעקוב אחר רשימת המילים המצורפת להלן תוך כדי האזנה.
ולאלה מכם שכבר החלו ללמוד בשפה אחת, אתם ממש תהנו.
שיהיה לכם רמדאן כרים.
הקורס השלם של שפה אחת מוביל בקלות להבנת הנאמר כאן, ועבור המתחילים אני מצרפת אוצר מילים שימושי:
לֵיש אַנַא בַּסוּם? למה אני צמה?
מִש מִתְדַיְנֶה לא דתיה
סַבַּבּ, סַבַּבֵּין סיבה אחת,שתי סיבות
שַהֶר רַמַדַאן חודש רמדאן
קִימֶת (א)לְעֵילֶה ערך המשפחה
זִיַארַאת ביקורים
פֻקְדֶת רַמַדַאן לפקוד (מישהו) ברמדאן
תִסְאַל עַן אֻחְ’תַכּ, עַמְתַכּ, חַ’אלְתַכּ לשאול על אחותך, דודתך
נִטְלַע מַעַ בַּעְד לצאת יחד
כֻּל יוֹם עִנְד וַחַדֶה כל יום אצל מישהי
אַג’וּ כֻּלְהֹם עִנְדִי כולם באו אצלי
קִימֶת (אל)סַבֶּֿר ערך הסבלנות (התאפקות)
אלסַבֶּֿר פִיוֹ תַחַדִי ההתאפקות היא אתגר
בַּחִבּ אַתְאַמַל (א)לְחַיַאה לַלְעֻמְק אני אוהבת להתבונן בחיים לעומק
תגובות
אהבתי אני חושב שלערבים יש פתגמים שאין לאף עם.
תודה על ההסברים.
אני מוצאת שבחברה הישראלית נוןהגים כל השנה לשמור על קשרים קרובים עם בני משפחה וחברים, לאכול יחד, לטייל יחד, להיות יחד בשמחה ובעצב. בעיני עדיף שאלו יהיו מנהגים חילוניים שלא קשורים בעבודת הדת.
תרבות מאוד עשירה .
תירבחו ו תיסעדו, למה אל ראמאדן הייה כמאן
אל ממוניה כבירה, טווילה. אל יהודי ביתעלם מן אל
מוסלמס? אוו אל מוסלמס ביתעלם מן אל יהודי. אנה מיש עארף, ביתפקר אל עיד היה כמאן עיד רמאדן כמאן
עיד אל פסח.
נהדר.
חשוב. תמשיכו להכיר לנו את שכננו.